הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירולוגית, ולא רגשית כפי רבים סוברים, והסכנה הגדולה שלה היא כי בהיעדר אבחון וטיפול מוקדמים, הולך וגדל הסיכוי למה שנקרא תחלואה נלווית, כלומר בעיות הסתגלות ותפקוד שנובעות מבעיות רגשיות הנובעות מממנה ולא מן ההפרעה עצמה. כך למשל קרה שילדים רבים שעברו את שנות בית הספר שלהם ללא אבחון וטיפול מייחס את הקשיים והכישלונות, הבלתי נמנעים שלהם במהלך חייהם, לפגם במהות שלהם כאדם.

לא נדיר לשמוע מטופלים בוגרים המצהירים על עצמם שהם עצלנים, חסרי מוטיבציה ואפילו חסרי יכולות. הגילוי המפתיע מבחינתם כי הם סובלים מהפרעת קשב וריכוז, שופך אור חדש על התנהלותם במהלך השנים, גורם להם לראות את חייהם באופן סלחני ואופטימי יותר. ילדים רבים שעברו את שנות בית הספר שלהם ללא אבחון וטיפול מייחס את הקשיים והכישלונות, הבלתי נמנעים שלהם במהלך חייהם, לפגם במהות שלהם כאדם. לא נדיר לשמוע מטופלים בוגרים המצהירים על עצמם שהם עצלנים, חסרי מוטיבציה ואפילו חסרי יכולות. הגילוי המפתיע מבחינתם כי הם סובלים מהפרעת קשב וריכוז, שופך אור חדש על התנהלותם במהלך השנים, גורם להם לראות את חייהם באופן סלחני ואופטימי יותר.

אצל בנות בעלות הפרעת קשב וריכוז, שבשל נורמות חברתיות נוטות להשתולל פחות, המאפיינים נוטים להיות סמויים יותר מאשר אצל בנים, ופעמים רבות יתגלו רק בשלב מאוחר יותר. כשהן אינן מאובחנות, ההתנהגויות האלו מתפרשות לעתים קרובות כעצלנות, חוסר אכפתיות וחוסר אחריות, מרדנות ועוד.

אז נכון שחדשות לבקרים מתפרסמים חידושים, גילויים והמצאות שמתיימרות לסייע בהתמודדות עם הפרעת הקשב, אולם לטעמי עדיין הכלי האמין ביותר לאבחון הוא הריאיון הקליני עם הרופא והטיפול הטוב ביותר הוא שילוב של ריטלין עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי.